מילון מונחים

ג’ינג

זהו החומר הגנטי העובר בתורשה מההורים לילדים והוא נשמר בכליות. איכותו וכמותו נקבעים כבר בזמן ההפריה (המפגש בין הביצית ובין הזרע). מבחינה מערבית הוא דומה ל – DNA. הוא אחראי על ההתפתחות הפיזית והמנטלית, על ייצור מח העצם, על העצמות, על המבנה הגופני הבסיסי, ועל הכח והחיות של הגוף. בחוסר ג’ינג נראה פגיעה בגדילה הנורמלית, במקרים קיצוניים עשוי להופיע פיגור שכלי על כל רמותיו.

תאוריית היין והיאנג

היא הבסיס בפילוסופיה הסינית העתיקה. היין והיאנג הם שני כוחות הפועלים בטבע ובגוף האדם, הם מנוגדים אחד לשני ועם זאת משלימים אחד את השני ונובעים אחד מתוך השני. באמצעותם ניתן לתאר את כל התופעות המתרחשות בטבע ובגוף האדם. היאנג מזוהה עם הצד המואר של ההר כלומר הוא הצד הפעיל, החם, המניע, הגברי. לעומתו היין, הוא הצד המוצל של ההר, הצד המזוהה עם מנוחה, הצד הקר, המזין , המכיל, הנשי. ברצוני לציין שהגברים מזוהים עם היאנג אשר מתכלה עם הזמן ולכן חשוב להזין ולחזק אצלם אספקט זה. ידוע שגברים נוטים לסבול מחום בצעירותם ובהגיעם לגיל השלישי הם מתחילים להתכרבל בבגדים חמים ע”מ להתמודד עם הקור הפנימי הנוצר כתוצאה מחוסר בכח המחמם – יאנג. נשים, לעומת זאת, בצעירותן נוטות לסבול מקור עד שבגיל המעבר מתחילים גלי החום להופיע ותחושת החום הפנימי גדלה כתוצאה מהתכלות היין – הגורם המקרר. האיזון בין היין ובין היאנג יוצר את ההרמוניה בטבע ובגוף האדם. כאשר איזון זה מופר נוצרת מחלה והמטרה של הרפואה הסינית היא להחזיר לגוף איזון זה.

יין

הוא האספקט המזין, המלחלח, המקרר בגוף. המקור של היין בגוף נמצא בכליות. אדם הנוטה לחוסר יין יהיה בדר”כ רזה, מתוח, בעל עור יבש המזדקן מהר, יסבול מחוסר שקט וחרדות.

יאנג

הוא האספקט האחראי על התהליכים המתרחשים בגוף, הוא מעניק את החום והתנועה להיווצרות התהליכים. המקור של היאנג בגוף גם הוא בכליות. אדם הנוטה לחוסר יאנג יהיה בדר”כ בעל מבנה גוף בצקתי, יסבול מעייפות, מרתיעה מקור, מכאבי גב תחתון וברכיים.

דם

נוזל הדם הזורם בעורקים ובורידים בעל תפקידים פיזיים ואנרגטיים. הדם הוא אחד החומרים הנחוצים ביותר לקיומם של התהליכים השונים בגוף האדם. הוא אחראי על הבאת חומרים מזינים אל כל תא ותא. בתהליך בנייתו משתתפים:
- הטחול והקיבה המתמירים את התזונה שלנו ובאמצעות תהליך זה נבנה הדם.
- הכליות המכילות את הג’ינג, אשר משתתף גם בתהליך ייצור הדם.
- הלב שולט בכלי הדם ובזרימת הדם בהם.
- הכבד אחראי על סינון, אחסון וניקוי הדם מרעלים וחומרים מזיקים, אשר נמצאים בשפע באורח חיינו כיום (בתזונה הלא מאוזנת, בזיהום האוויר, בחוסר פעילות גופנית ועוד). אורח חיים זה פוגע באיכותו של הדם ובכמותו. בנוסף, הכבד אחראי על הזרימה התקינה של הדם בגוף.

צ’י

פרושו אנרגיה או “כח החיים”. זוהי האנרגיה הנמצאת בכל מקום. הצ’י קיים וזורם גם בגוף האדם. הוא מגיע לגוף מן המזון, מהנשימה ומהחלק המולד של הגוף, והוא אחראי על כל הפעולות בגוף. ניתן להתייחס לצ’י בצורה כוללת ולאבחן כמה אנרגיה יש לאדם (האם הוא אנרגתי או עייף במהלך היום) או באופן פרטני לגבי כל איבר, כאשר לכל איבר קיים צ’י משלו, לדוגמא צ’י הטחול האחראי על התמרת המזון. במקרים בהם צ’י הטחול חלש האדם יסבול, מעייפות, יציאות רכות, נפיחות בטנית אחרי האוכל וכו’ עקב פגיעה בהתמרת המזון. כאשר הצ’י זורם בצורה הרמונית וחלקה הגוף במצב תקין, אך כאשר הוא נתקע או חסר מופיעים כאבים ומחלות.

Shen

זוהי הנפש של האדם. היא שוכנת בתוך הלב ודם הלב מעגן אותה. כאשר הלב מלא בדם הנפש רגועה, כאשר הלב ריק מדם (מצב של חסר דם) הנפש מוטרדת ומתעוררות תופעות כגון: קוצר רוח, חוסר שקט, דכאון וקושי להירדם.

מרידיאנים

אלו הן התעלות בהם זורם ה- הצ’י. קיימים סוגים שונים של מרידיאנים, 12 מהם נחשבים לעיקריים ומשוייכים ל-12 האיברים הפנימיים. לכל איבר קיים מרידיאן אשר מתחבר אליו ויוצר את הקשר של אותו איבר עם האיברים והמרידיאנים האחרים. המרידיאנים זורמים בגוף בעומקים שונים ומגיעים אל שכבת העור, ועליהם נמצאות נקודות הדיקור. דרך נקודות אלו ניתן להשפיע על המרידיאן ועל האיבר הפנימי הקשור לאותו מרידיאן. בנוסף ל- 12 המרידיאנים העיקריים קיימים עוד 8 מרידיאנים מיוחדים.

המרידיאנים משמשים לאיבחון ולטיפול. לדוגמא: המרידיאן המקושר לאיבר הכבד עובר באזור הגניטליה, חסימה בזרימת צ’י או דם במרידיאן עשויה לגרום לכאבים בזמן הוסת או לפניה, קרישי דם, צבע דם כהה, מחזור מאחר וכו’. הטיפול יעשה באמצעות דיקור נקודות על מרידיאן הכבד עצמו.

האיברים הפנימיים

בגוף קיימים 12 איברים המתחלקים לשתי קבוצות עפ”י תאוריית היין והיאנג:

1. 6 איברי היין הכוללים: לב, מעטפת הלב, ריאות, טחול, כליות, כבד. איברים אלו מכילים את החומרים: צ’י, דם ונוזלי גוף.
2. 6 איברי היאנג הכוללים: קיבה, מעי גס, מעי דק, כיס מרה, שלפוחית שתן ואת שלושת המחממים. איברים אלו אחראים על התמרת החומרים בגוף ועל תנועתם.

איברי היין

הלב – הוא ה”קיסר” השולט על הדם וכליו. הוא איבר היין החשוב ביותר, הוא שולט על כל שאר האיברים. לב בריא מזרים דם בצורה תקינה לכל רקמות הגוף וע”י כך תומך בביצוע התהליכים השונים המתרחשים בגוף בצורה הטובה ביותר. הלב הינו מקום משכנה של הנפש וכשהוא מלא בדם הפעילות המנטלית וחיי הרגש יהיו מאוזנים היטב.

מעטפת הלב – קשורה באופן הדוק ביותר אל הלב ומהווה את המגן שלו מפני תקיפת גורמים חיצוניים. רב תפקודיה חופפים לאלו של הלב, אך חשיבותה גדלה בזמן שהוא נתקף במחלות זיהומיות עקב חום. בשל קרבתה ללב, המעטפת מתקשרת גם לתפקודים מנטליים ולבעיות רגשיות ונפשיות.

הכבד – הוא הגנרל האחראי על הזרימה החופשית וההרמונית של צ’י ודם בגוף. בנוסף הוא מאחסן את הדם ואחראי על תהליך נקויו במהלך הלילה. רגשות, כגון: כעס או דיכאון מחבלים בזרימה תקינה של אנרגיית הכבד ועשויים לגרום לחסימתה. אנרגיית כבד חסומה יכולה להתבטא בכאב פיזי או נפשי. לכבד תפקיד חשוב בגניקולוגיה הסינית, ולפיה איכות תפקודו משפיעה על המחזור החודשי. חוסר בדם המאוחסן בכבד עשוי לגרום לאי סדירות במחזור עד לאי הופעת וסת (אמנוריאה), ואילו כאשר צ’י הכבד אינו זורם כראוי עלולים להופיע כאבים לפני הוסת וצבע הדם עשוי להיות כהה ומלווה בקרישי דם.

הטחול – הינו אחראי על תהליכי ייצור הצ’י והדם בגוף וזאת ע”י התמרת המזון לאנרגיה. הוא קשור בקשר הדוק למערכת העיכול, יחד עם הקיבה. בנוסף, הוא אחראי על שמירת הדם בכליו. כשאר הטחול חלש יוםיעו סימפטומים, כגון: עייפות, חולשת שרירים, צואה רכה, קושי בריכוז, דימומים שונים, מחזור מקדים עם דימום מועט או רב, צבע הדם בהיר, במקרים חמורים טחורים וצניחת איברים.

הריאות – הן האיבר הראשון הבא במגע עם האנרגיה החיצונית באמצעות הנשימה. תפקידן העיקרי הוא להזרים את צ’י הנשימה וע”י כך לעזור ללב להזרים את הדם בגוף. מתוקף היותן שולטות על הצ’י הן אחראיות על מערכת ההגנה של הגוף – מערכת החיסון. בנוסף הן אחראיות על מאזן הנוזלים בגוף וע”י כך מונעות בצקות בפנים, הצטברות ליחה, בעיות בשתן ועוד. מכאן נובע שכאשר הריאות חלשות ואינן מצליחות להוריד את צ’י הנשימה מטה ולפזרו בכל הגוף עלולים להופיע קוצר נשימה, שיעול ואפ-צ’י. בנוסף עלולה להיווצר ליחה הנתקעת בפלג גוף עליון והיא עלולה לגרום לסימפטומים, כגון: נזלת, דלקות אוזניים ועוד

הכליות – הן בעלות משמעות מכרעת. הן נקראות “שורש החיים” והן המקור ל”אש החיים”. הן מאחסנות את תמצית החיים – הג’ינג, היין והיאנג של כל הגוף. הן אחראיות על חימום הגוף ועל פליטת פסולת ושתן מהגוף. כאשר היאנג חלש – נפגע אספקט החימום של הגוף ובעקבות כך גם התנועה ההרמונית של הנוזלים בגוף ונוצרים שתן מרובה, בצקות בעיקר ברגליים וצואה מימית. כאשר היין חלש – נפגע אספקט הלחלוח והקרור בגוף ובעקבות כך מופיע חום בעיקר בשעות אחה”צ, יובש בפה, הזעות לילה, שתן מועט עד עצירת שתן ועוד. כאשר הג’ינג חלש – עשויה להופיע פגיעה בהתפתחות הפיזית והמנטלית.

איברי היאנג

הקיבה – בעלת תפקיד חשוב מאוד במערכת העיכול. תפקידה העיקרי הוא לקלוט ולספוג את המזון. כמו כן, היא מפרידה את החומרים החיוניים לגוף מהפסולת במזון המעוכל. הקיבה והטחול יחדיו אחראים על התמרת המזון לאנרגיה ושליחתה לשאר חלקי הגוף. בתהליך עיכול רגיל נעה אנרגיית הקיבה כלפי מטה. כאשר תהליך זה נפגע, עולה אנרגיית הקיבה למעלה בניגוד לכיוונה הטבעי, דבר המתבטא בתופעות כמו בחילה, הקאה וגיהוק.

המעי הדק – מקבל את המזון והנוזלים לאחר שאלו התחילו להתפרק בקיבה ובטחול, ותפקידו העיקרי, עפ”י הפיזיולוגיה הסינית, להפריד בין החלקים הטהורים ובין החלקים העכורים במזון. החלק הטהור עובר באמצעות הטחול אל רקמות הגוף, ואילו הפסולת עוברת ונפלטת מן המעי הגס ושלפוחית השתן. המעי הגס: קולט את המזון המעוכל מהמעי הדק, ותפקידו לספוג את הנוזלים ולהוציא את פסולת המזון בצואה. תפקיד הריקון הינו גם פיזי וגם רגשי/ נפשי. במקרים רבים של פגיעה בתפקוד המעי הגס התופעה העיקרית הינה עצירות. ניתן לראות שהעצירות אינה רק פיזית, אלא לאותו אדם קשה לשחרר משהו/ משהוא וברגע שהוא מצליח להשתחרר מאותה אחיזה גם העצירות הפיזית נעלמת.

כיס מרה – מאחסן את מיצי המרה ולכן נחשב לאיבר יאנגי מיוחד. שאר איברי היאנג אינם מאחסנים חומרים, אלא מעבדים אותם ומעבירים אותם הלאה.

שלפוחית השתן – משחררת את פסולת הנוזלים שהצטברה בגוף בצורת שתן. חוסר איזון של שלפוחית השתן עשוי לגרום לתופעות כגון מתן שתן מרובה או מועט, כאבים בעת מתן שתן ודלקות בשלפוחית השתן.

שלושת המחממים – הפיזיולוגיה הסינית מחלקת את הגוף לשלושה מחממים:
מחמם עליון: מסרעפת ומעלה, כולל הלב, הריאות, מעטפת הלב, גרון וראש. מחמם זה אחראי על הזרמת האנרגיה המגיעה מהאויר, מהמים ומהמזון לכל חלקי הגוף, במטרה לחמם ולהזין את השרירים, העור, הגידים והעצמות ולפתוח את נקבוביות העור.
מחמם אמצעי: מהסרעפת עד הטבור, כולל טחול, קיבה, כיס מרה. מחמם זה אחראי על עיכול המים והמזון בגוף ומתייחס בעיקר לתפקודי הטחול והקיבה במערכת העיכול.
מחמם תחתון: מהטבור ומטה, כולל כבד, כליות, שלפוחית שתן ומעיים. מחמם זה אחראי על הפרדת החומר החיוני והטהור מהפסולת שבמזון ובנוזלים.
שלושת המחממים נחשבים, למעשה, לאיבר אחד, ותפקידהם העיקריים – להעביר ולהזרים את האנרגיה בגוף, ולהבטיח מעבר חופשי לנוזלי הגוף.

כיצד באים לידי בטוי החומרים והאיברים השונים במערכת הרבייה הנשית? לפרטים נוספים לחצי כאן